שני ילדים בני שמונה, משחקים בכדור בגינה הציבורית. זה בועט וזה בולם, הרמוניה מושלמת. פתאום מגיע ילד שלישי, מצטרף למשחק ומפר את האיזון, עכשיו אני, מתי תורי, זה לא היה גול לא משחק אתכם יותר.
קבוצת ילדים משחקת מחבואים בגינה הציבורית. דנה סופרת את גיא. מה פתאום, ראית קודם את טל ובכלל את דוגרת וזה לא נחשב. המשחק מתפוצץ, הילדים כועסים.
אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותנו ההורים זה התחום החברתי. האם לילד שלי יש חברים ?
מה מעמדו בכיתה, כיצד הוא מבלה בהפסקות, איך הוא משחק, האם הוא יוזם, משתלב ?
נתחיל מהסוף, לא לכל הילדים יש את אותם מיומנויות חברתיות, יש מי שהדבר בא לו בקלות, באופן טבעי, כמעט בלי מאמץ ויש מי שרוצים, אך אינם יודעים כיצד. נרתעים, מנסים, שוברים את הכלים.
החדשות הטובות הן שזו מיומנות שניתן לפתח ולשכלל ,כך שלפעמים כל מה שצריך אלה
הכלים הנכונים
כזה היה שי. בן ה7 .מה הבעיה לשחק ?" הייתה שואלת אמו בחוסר אונים בכל פעם שהגיע אליה נרגז ומילל , אחרי שעוד ילד לא נתן לו להיות ראשון או שהפסיד במשחק. "תראה איך כל הילדים משחקים יפה." החוותה
בידה על הגינה "אף אחד לא רב ורק אתה לא נהנה."
לאט, לאט, החלה ההתנהלות בגינה לחלחל לחצר בית הספר ושם כבר לא הייתה אמו לתווך או להכיל
את תסכולו. שם בחצר, אם רצית לשחק, היית צריך להכיר את הכללים, לגלות גמישות
ובמילה אחת להסתגל. שוב ושוב הושיבה אותו המורה בצד, לאחר שהגיב בתוקפנות בזמן משחק. פתאום כבר לא בחרו אותו בקבוצות, משחקים התנהלו בלעדיו וגם כשכבר רצה להצטרף, לא ידע איך לעשות זאת, מבלי להרגיש פיל בחנות חרסינה.
המצב החברתי השפיע על ההתנהלות בתוך ומחוץ לבית
הספר. התסכול ממה שקרה בהפסקה, נכנס לשיעור, הפריע לריכוז ואיך בכלל אפשר להשאיר
מחוץ את תחושת העלבון וללמוד עכשיו חשבון
בגדול, מיומנות חברתית היא היכולת של אדם לנהל אינטראקציה עם אנשים אחרים בהקשר
חברתי. מכל נקודת מבט שאנו סוקרים את התפתחותו של היחיד, עלינו לראות את האדם במסגרת הקשרים הבין אישיים שלו. שהרי מחקרים מראים כי האדם חי תמיד בקבוצות שהתאפיינו בקשרים, הצורך להשתייך הוא חזק, מניע והישרדותי .
במילים אחרות, אנשים ובעיקר ילדים, רוצים להשתלב וצריכים חברים. קשרים בן אישיים חשובים להליך ההתפתחותי ולרכישת מיומנויות בין אישיות שילוו אותו .במסגרות אחרות ובגילאים שונים. אבל מה, לא כל הילדים יודעים איך לשחק.
"מה זאת אומרת אין לו כלים לשחק? שאל אותי אבא אחד בכעס מהול בהשתוממות. "מה יש לדעת? ילדים משחקים מהרגע שהם נולדים, זה מה שהם עושים." לכאורה ההנחה הזאת נראית לנו הגיונית. אולם אם תחשבו על זה לעומק. משחק, גם הפשוט ביותר, חווה בתוכו כל כך הרבה מדדים, תחושות ויכולות שבהחלט
ברור למה יש ילדים שמתבלבלים.
הנה כמה דוגמאות
במה משחקים וכמה אני טוב בזה (בדיקה עצמית )
מי, מתי ולמה בחרו אותי או מה התפקיד שלי במשחק (בדיקה שלי ביחס לאחרים )
איך הגיבו אליי שהצלחתי, נכשלתי (איך האחרים תופסים אותי )
איך אני מרגיש ביחס לזה שהצלחתי, נכשלתי ( ערך עצמי , התמודדות עם תסכול או מה
שנתפס אצלי כלא פייר) שלא לדבר על שלב שבו כבר משחקים ואני משתלב או שאין לי עם מי
לשחק. מתחילים להבין למה יש כאלה שקשה להם ?
אז מה אפשר לעשות
אל תשדרו לחץ ראשית חשוב מאוד שלא לשדר לילד לחץ או מצוקה. לכל ילד קצב משלו וגם אם הוא אינו תואם את הקצב שלכם, אפשרו לו לחוות את החברויות דרך העיניים שלו. שאלו אותו מה זה חבר בעינייך, מה אתה מצפה ממנו, התשובות יכולות להפתיע
(וגם להרגיע אתכם )
צרו מיקרוקוסמוס חברתי. לא צריך להתחיל ישר עם אינטראקציה חברתית מסובכת. בהחלט אפשר להתחיל במפגש מצומצם עם כמה ילדים, בשליטה שלכם או בקבוצת העצמה. התנסות כזו תאפשר לילד להתנסות בכלים חברתיים ולבחון יכולות
חלקו את תהליך המשחק לשלושה חלקים של התחלה-אמצע וסוף ותנו כלים ברורים לכל שלב. למשל היום רוני וגיא יבוא אלייך לשחק. אתה בוחר ראשון במה לשחק ואחר כך יבחר גיא.
ילד עם קושי במיומנות חברתית צריך כמה שיותר נקודות ברורות אליהן הוא יוכל לפנות
על מנת לדעת איך להתנהל בכל שלב. דרך זו גם תסייע לכם להבין איפה האתגר הגדול
ביותר בתהליך
זייפו עד שתצליחו. הורים רבים חוששים לחשוף את הילד לסיטואציות חברתיות מחשש שלא יסתדר, שיהיה להם ולו לא נעים. (הכרתי אם שנמנעה מללכת עם בנה לימי הולדת בכיתה ) מעבר לאספקט הרגשי שיש לצעד כזה, הוא לא מאפשר לילד ללמוד תוך כדי תנועה. ילד שלא נמצא באינטראקציה חברתית לא ידע איך להתנהל בה. במקרה הזה, מניעה אינה הפתרון הנכון
שיפור מיומנות זהו תהליך ולכן עליכם
לגלות אורך רוח ולתמוך בילד. צעדים קטנים ובחינת הילד ביחס לעצמו